Acerca de

Sand Dunes

שבט הג'האלין

הג'הלין זה לא רק חאן אל אחמר! קהילות בדואיות רבות במדבר יהודה בסכנת חורבן!

שלושת הפוסטים הבאים נוגעים ל-3 קהילות של שבט הג'הלין הבדואי, אותו שבט שמשפחה אחת שלו (אבו דהוק) מתגוררת בכפר חאן אל-אחמר. בחרנו שלוש קהילות כדי לייצג שלושה קשיים מהם סובלות הקהילות הבדואיות באיזור בין מזרח ירושלים ופאתי יריחו, בו מתגוררים כ-7500 תושבים. הקשיים המתוארים להלן תקפים לכל הקהילות הבדואיות במרחב אך בדגשים ובעצמה משתנה. אבטלה, הגבלות על תנועה ועבודה, קשיים במתן חינוך, תשתיות ירודות שגורמות לתנאי סניטציה ירודים ונגישות ירודה לשירותים רפואיים כל אלו גורמים לכך שכמעט ואין בנמצא קשישים בקהילות. תוחלת החיים נמוכה בכ-20 שנים מזה של השכנים היהודים ותמותת התינוקות גדולה פי 10. זו המציאות שבה חיות למעלה מ 20 קהילות בדואיות הג'הלין במדבר יהודה תחת שליטה ישראלית ולאחר שכבר גורשו פעם אחת מבתיהם בנגב. כל הקהילות האלו נמצאות בסכנת גירוש ועל כל המבנים כמעט יש צווי הריסה. בקשות חוזרות של הקהילות להסדרת ההתיישבות שלהם לאחר כ-70 שנים באיזור ובניית תשתיות אינן נענות באופן עקבי.

 

ואדי אבו הינדי – חינוך כמשימה בלתי אפשרית

הכפר ואדי אבו הינדי ממוקם מדרום- מזרח למעלה אדומים ובסמוך להתיישבות קידר. מקורם של תושבי המקום באזור תל ערד ובאר שבע, משם גורשו בתחילת שנות ה-50 והתיישבו בהסכמה על אדמות בבעלות תושבים מאבו-דיס. במקום אין גן ילדים, אך יש בי"ס לכיתות א' – ט' העשוי לוחות עץ ופח בו לומדים כ- 140 תלמידים מכל הג'האלין בסביבה. לבי"ס תיכון התלמידים נוסעים לסוואחרה במימון ההורים, ללא כל סיוע של הרשויות. בחורף, כאשר הדרכים חסומות, המורים לא מגיעים לביה"ס והלימודים נעצרים. באופן דומה, פעמים רבות תלמידי התיכון לא מגיעים לביה"ס בסוואחרה בשל פגעי מזג האוויר והדרכים המשובשות. הדרך לתיכון עוברת במעבר מים מתחת לכביש ומוצף בחורף ממי הגשמים. הדרך משובשת וארוכה אך המשפחות נאבקות כנגד כל הסיכויים להעניק חינוך לילדיהם. בימי החורף התלמידים חוזרים בשעת חושך בדרך לא מוארת, לבתים ללא חשמל. את שיעורי הבית עושים בערב לאור פנסים או נרות.

 

אל- מונטאר – תנאים רפואיים והיגייניים

הישוב ממוקם בקרבת הר מונטאר, מזרחית ודרום-מזרחית להתיישבות קידר. כמו אחיהם, גם תושבי אל מונטאר הגיעו לכאן לאחר שגורשו מאזור תל ערד והתיישבו בהסכמה על אדמות פרטיות בבעלות תושבים מסוואחרה, אשר לטענת היושבים במקום, ויתרו עליהן מכבר לטובתם. התושבים מתלוננים כי ריחות אתר הטמנת הפסולת מגיעים עד אליהם. המפגע מפריע בייחוד לילדים ונשים הרות. בנוסף לכך, הביוב של קידר זורם בסמוך להתיישבות הבדוואית, וגורם בייחוד בקיץ לריחות קשים, מחלות ויתושים. מאידך באל מונטאר, כמו בשאר קהילות הג'הלין כמעט ואין שירותים רפואיים מיידים. הנגישות הרפואית הירודה בנוסף לעוני גורמים למחסור בתרופות, וטיפול חלקי. התשתיות הרעועות והיעדר הרכבים מונע פינוי רפואי דחוף בעת הצורך למשל ללידה ורבות מהנשים יולדות באוהל מחסר ברירה.

 

אבו נוואר – אבטלה

ההתיישבות אבו נאוור ממוקמת דרומית-מערבית למעלה אדומים, ממערב לכביש הגישה לקידר. בני הקהילה הזו פונו מאזור תל ערד, והתיישבו באזור זה באמצע שנות ה- 60 של המאה הקודמת על אדמות פרטיות בבעלות תושבים מאבו דיס, בהסכמת בעלי הקרקע. בעבר מקור הפרנסה היחיד של הבדואים היה מרעה אך בשנים האחרונות האפשרות להתפרנס מענף זה הולכת ומצטמצמת. אזורי מרעה נסגרים בגלל בנייה יהודית מסיבית במרחב, שטחי אש ואף רכישת עדרים "יהודיים" של תושבים בכפר אדומים ואלון במטרה לייצר חנק כלכלי על הקהילות ולעודד טרנספר מרצון. ברשות תושבי אבו נוואר יש כיום עדרים בהיקף של כ- 3,000 ראשי צאן , אותם הם מוציאים למרעה בואדי שמתחת לאתר סילוק פסולת ובאזור קידר. השירות הוטרינרי מטעם הרשות הפלסטינית ניתן בצורה לא סדורה ולא מספקת. העדרים מספקים למשפחות מוצרי מזון בסיסיים עליהם הם נסמכים. בעבר מכרו את תוצרתם בירושלים אך כיום הם רשאים למכור רק לאבו דיס ועזרייה, והתמורה נמוכה יותר. נאסר עליהם לעבד את הקרקע לצורכי חקלאות, ובכל מקרה הקרקע היא סלעית וקשה לעיבוד. בעבר, חלק מהתושבים עבדו בבנייה בהתיישבויות ובכפרי הסביבה, אך כחלק מהחנק הכלכלי שמובל על ידי פורום עוטף ירושלים של היישובים היהודיים השכנים (כפר אדומים, אלון, נופי פרת, מצפה יריחו ועוד) הבדואים אינם מורשים עוד לעבוד ביישובים והיקף האבטלה במקום מגיע עד לכדי 80%. הנשים אינן מתפרנסות כלל.