עוזי דיין למעל 18,000 דונם) וכך שטחים עליהם ישבו חלק מקהילות הג'האלין הסמוכות, כולל אלח'אן אל אחמר, הפכו לחלק משטחו של כפר אדומים, וכל זאת מבלי שזזו ממקומם. באופן אירוני, מספר ארגוני ימין ויישובי כפר אדומים, מובילים קמפיין שמתרכז בטענה שאנשי הג'האלין הם אלו שמשתלטים על אדמות כפר אדומים.

ב-2009 הוקם בח'אן אל-אחמר בית ספר יסודי לילדי שבט הג'האלין, לאחר שבמשך עשרות שנים הם לא למדו כלל, או נסעו לשם כך ליריחו ולאבו דיס. בעזרת עמותה איטלקית בנו התושבים בית ספר אקולוגי מצמיגים משומשים ממולאים בוץ ומחוזקים בשמן פלאפל ישן. כמעט 200 ילדים צועדים בבוקר מכל הגבעות מסביב עם ילקוט על הגב ללמוד בבית הספר. כמה פאנלים סולריים מספקים מעט חשמל הנדרש להפעלת נורות ומחשב אחד בחדר המנהלת. בהתאם להסכמי אוסלו, החינוך של האזרחים הפלסטינים בשטחי C הינו באחריות הרשות הפלסטינית שמספקת תקציב דל, תכניות לימוד ומורים. בהתאם למסורת הבדואית הכיתות אמורות להיות מופרדות לבנים ובנות, אך בהעדר מספיק כיתות, הקטנים יותר לומדים בכיתות מעורבות. בית הספר מלמד עד כיתה ז' ולאחר מכן התלמידים נדרשים לנסוע לאבו דיס או יריחו לתיכון. חלק גדול מהתלמידים נושר מבית הספר בשלב זה, הן בשל הסירבול שבהגעה למקום מרוחק עם הסעות לא אמינות ולא רציפות, והן בשל הצורך לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. עם זאת שיעור התלמידים שמסיימים תיכון הולך ועולה בהתמדה, הרבה בזכות בית הספר היסודי שמאפשר גישה נוחה ללימודי יסודי. אולם בעקבות בניית בית הספר הגישו כפר אדומים ועמותת הימין הקיצוני רגבים עתירות חוזרות לבג"ץ שבהן דרשו כי המנהל האזרחי יממש צווי ההריסה נגד בית הספר והכפר. מתוך כפר אדומים קמה קבוצה, פורום שכנות טובה, התרעמה על כך שכפר אדומים מקדש מלחמה נגד מבנה החינוך היחיד בכל המרחב לילדי בדואים. 

המאבק המשפטי

במהלך עשור, החל מ 2005, דחה בג"ץ שלוש עתירות של יישובי כפר אדומים וארגון הימין הקיצוני "רגבים" לפינוי אלח'אן אל אחמר, בטענה שאינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני של המדינה בנוגע לאדמות מדינה. עם כניסת השר ליברמן לתפקיד שר הביטחון ב-2016 שינתה באחת המדינה את עמדתה והודיעה כי החליטה על הריסת הח'אן.

ככלל, ”אדמות מדינה" הן אדמות שאינן פרטיות אשר הריבון מופקד על ניהולן. ביהודה ושומרון מדובר על מי שבא באופן זמני בנעלי הריבון – המפקד הצבאי הישראלי היות ומדובר בהתאם לחוק בשטח כבוש, גם לפי החוק הישראלי. 

על פי הדין הבינלאומי, למדינה כובשת אסור לנצל את השטחים הנתונים לשליטתה לצרכיה, מלבד לצרכים ביטחוניים מוגבלים. כלומר, לישראל אסור לעשות ב"אדמות מדינה" כבשלה, והן אמורות לשמש לצרכי האוכלוסייה המקומית– למשל לטובת הקמת ישובים, פיתוח תשתיות, כבישים, מבני ציבור ופארקים.

המנהל האזרחי אימץ מנגנון של הכרזה על ”אדמות מדינה" כדי ליטול חזקה על קרקע שהוא מחשיב כרכוש ממשלתי. לאחר ההכרזה ניתן להקצות את הקרקע או לתת הרשאה לשימוש בה. בראשית שנות ה-80, בעקבות פסק הדין בבג"ץ אלון מורה שאסר על ישראל להקים התישבויות על שטחים שנתפסו בצווים צבאיים, החל הממשל הצבאי להכריז על מאות אלפי דונמים בגדה כעל ”אדמות מדינה". באופן מקומם, ישראל אינה חושפת את הנתון המדויק לגבי היקף ”אדמות המדינה" באזור אבל על פי ההערות היקפן עולה על 2,000,000 דונם. ישראל משתמשת בשטחים האלה כמעט אך ורק לטובת פרויקט ההתנחלויות (המידע מתוך -דו"ח "רועים בשדות זרים" של יש דין שנת 2021).

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה ב-2017 מגרשים באבו-דיס שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת, שרצתה בהם, באזור מעלה אדומים. מגרשים אלה אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים באבו-דיס שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף, המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לעבור למגרשים, אלא ההכרה כי מעבר לשכונה באבו-דיס תקטע באחת את התרבות הבדואית המדברית המסורתית, שנהוגה אצלם מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור, הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד.

במאי 2018 קבע בג"ץ כי כפי שלא התערב בעבר בכפיית ההריסה, כך לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטה לממש את צווי ההריסה, והשאיר למדינה את שיקול הדעת לגבי עתיד המקום. משיקולים שונים, כולל הצהרה של התביעה בבית המשפט הבינלאומי בהאג שהזזת ח'אן אל-אחמר תהווה פשע מלחמה ועילה לפתיחת חקירה כנגד ישראל, החליטה המדינה שלא לממש את צווי ההריסה. הצהרת התביעה בהאג מבוססת על החוק הבינלאומי שאין להזיז אוכלוסייה מקומית בשטח כבוש אלא במקרים מוגדרים וחריגים שאינם מתקיימים במקרה זה. הפרלמנט האירופי, נציגות האומות המאוחדות ורשימה ארוכה של חברי קונגרס אמריקאים תמכו בפומבי בהצהרת התובעת בהאג. תושבי אלח'אן אל-אחמר אינם אזרחי ישראל, אלא אזרחי הרשות הפלסטינית, ומכך הבעייתיות המשפטית של פינוי כפוי.

משכך, ב-2020 הוגשה עתירה נוספת, חמישית במספר, של "רגבים" נגד המדינה, המבקשים, שוב, להרוס את אלח'אן אל אחמר ולגרש את התושבים. המדינה ביקשה מבג"ץ מספר פעמים ארכה לשם הצגת מתווה להסדרת היישוב. בבקשת המדינה נאמר כי חלה "התקדמות משמעותית" בגיבוש מתווה להסדרת החאן. בנוסף, המדינה ביקשה להציג לשופטים מסמך חסוי בנושא המבוסס, לפי פרסומים שונים, על חוות דעת של משרד החוץ לפיו הריסת הקהילה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, לקדם את האינטרסים של הרשות הפלסטינית בעולם ולחשוף את ישראל לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג. במקביל פורסם כי המדינה מעוניינת להסדיר את אלח'אן אל אחמר על מתחם קטן של אדמות מדינה סמוך למקום המקורי, רחוק מהכביש ועם היתכנות של הסדרה קבועה כולל תשתיות. יישובי כפר אדומים, מועצת יש"ע וארגוני ימין יצאו נגד התוכנית תחת עיקרון שיש לכונן בצפון מדבר יהודה אזור נקי מבדואים.  שופט העליון נעם סולברג, מתח ביקורת על המדינה ואמר שעליה להחליט מה גורל המקום - פינוי או הסדרה. לדבריו, השארת המצב בהבטחה לפינוי מבלי שמפנים - אינו מקובל. משפטנים שונים הביעו פליאה על הביקורת של סולברג, שחריגה בדיונים כאלו ואינה נטענת למשל בצווי הריסה שתלויים ועומדים שנים רבות על עשרות מאחזים יהודיים באזור. נטיית בית המשפט באופן מסורתי היא לאפשר למדינה להחליט לגבי סדרי עדיפויות של אכיפה ותכנון תוך ניהול שיקולי אינטרסים לאומיים כל עוד לא פוגעים בזכות קניין פרטית כגון במקרים של מיגרון, ונתיב האבות (מה שאינו נכון במקרה של אלח'אן אל אחמר).

​

בדיון נוסף שנערך בחודש מאי 2023 בג"ץ דחה את עתירת "רגבים" כאשר הוא ממשיך לאפשר למדינה לקבוע את גורל המשפחות המתגוררות באלח'אן אל אחמר. הקרקע עליה הם יושבים היא אדמת מדינה ולכן ניתן לספק למשפחות היתרים ובכך להפוך את הבנייה למאושרת, לא פחות משמסדירים את המאחזים היהודים באזור. בשנת 2025 הוגשה עתירה נוספת על ידי עמותת רגבים שביעית במספר, לבית המשפט המחוזי, שנדחתה בינואר 2026 בעקבות הודעת המדינה שהיא עדיין מחוייבת להריסת אלח'אן אל אחמר אבל טרם התקיימו התנאים המתאימים לכך, ברמיזה למצבה הבינלאומי של ישראל.

החלופות שהציעה המדינה לתושבי אלח'אן אל-אחמר 

כשבג"ץ דרש לתת חלופת מגורים לתושבי אלח'אן אל אחמר בטרם ההריסה, המדינה הציעה בספט' 2017 מגרשים באבו-דיס (אלג'בל מערב) שהוכנו מספר שנים קודם לכן לקהילה בדואית אחרת באזור מעלה אדומים שרצתה בהן. מדובר בשטח שנמצא בתוך רצועה צרה בין השטח הבנוי של אבו-דיס לבין דרך ראשית, שאותו הציע קובי אלירז, יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות בשטחים (שלאחר סיום תפקידו הפך לדובר נמרץ התומך בקידום הריסות בתים פלסטיניים). מגרשים אלו לא אוכלסו בשל תביעות בעלות של תושבים מפלג סלמאת באבו-דיס, שמערערים על ההכרזה שמדובר באדמות מדינה. בנוסף המגרשים סמוכים למזבלה העירונית הישנה של מעלה אדומים ובעלי גישה מוגבלת מאוד למרעה. אופציה נוספת שהועלתה בעבר על ידי ארגוני ימין ואף שורטטה בסקיצה היא להעביר את כל הבדואים בצפון מדבר יהודה לשטח מתוחם בצמוד ליריחו. אופציה זו לא קודמה ברצינות מתוך הבנה של גורמי המקצוע שהחלוקה המשפחתית המסורתית של הבדואים היא בסיס לכל הסדר עתידי. אך לא קשיים אלו היו העיקר בסירוב תושבי הח'אן לשתי החלופות אלא ההכרה כי מעבר לשכונות הצמודות ליישוב עירוני תקטע באחת את התרבות הבדואית המסורתית במדבר כפי שנהגו מאות בשנים. אם הם נדרשים לעבור הם מבקשים הסדרה ראויה שלוקחת בחשבון את הצרכים של הקהילות ואורח חייהם המיוחד.

מאידך, התושבים הציעו מספר חלופות במרחק סביר ממקומם הנוכחי מבלי שיפריעו להתיישבות הסמוכה או לכביש 1, אך אלו נדחו על ידי המדינה ללא כל דיון בוועדות. אנשים שתיווכו בין הבדואים למדינה התרשמו כי מטרת הצעות ופעולות המדינה בעידוד גורמי ימין היא לייצר אזור ריק מהתיישבות לא יהודית גם במחיר של גירוש תושבים. אחת הדרכים להגיע למטרה זו היא מחיקת התרבות הבדואית המדברית על ידי ביטול היכולת של הבדואים לרעות וניתוק הזיקה שלהם למדבר.  למעשה, לא פחות מ- 12 תכניות בנייה הגישו קהילות הג'האלין השונות לאורך השנים דרך עמותת "במקום- תכנון וזכויות אדם", ואף אחת לא נדונה ברצינות ברשויות התכנון.

חוות הדעת המקצועית של מתכנני "במקום" שהוגשה לבג"צ בתגובה להצעות המדינה קובעת כי "כל פתרון לאוכלוסייה זו צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים החברתיים והתרבותיים ולא להתעלם מהקונפליקטים הקיימים כפי שנעשה בהחלטה שרירותית זו להעביר את בני אבו-דאהוכ מאלח'אן אל-אחמר למגורים בסמיכות לאבו דיס". עוד נכתב כי את חובת הרשויות להכנת תכנון הולם נטלו התושבים על עצמם בעזרת עמותת "במקום" שערכו בשנת 2013 מהלך תכנוני יזום בשיתוף תושבי אל ח'אן אל אחמר במטרה להציע פתרונות ואופק תכנוני.

במשך תקופה ארוכה האדריכלים נפגשו עם משפחות הג'האלין והוכנה בהסכמה תוכנית רעיונית אשר כבר במהותה מהווה פשרה של התושבים ומתייחסת באופן מצומצם למדי אל אורח החיים הבדואי תוך התחשבות במגבלות המרחביות הקיימות באזור..

מדוע אין היתכנות להעביר את תושבי אלח'אן אל אחמר לאבו-דיס?

בספטמבר 2017 הציעה המדינה בלחץ בג"ץ שתי חלופות לח'אן אל-אחמר, אולם שתיהן אינן תקפות. על פי ההצעה הראשונה, הקהילות יועברו אל ג'בל מערב בצמוד לאבו-דיס. ההצעה מתכוונת לשטח שנמצא בתוך רצועה צרה בין השטח הבנוי של אבו-דיס לבין דרך ראשית.
עמותת "במקום", שהוקמה על ידי מתכננים ואדריכלים, השיבה להצעת המדינה להעביר את קהילות אלח'אן אל אחמר לאל ג'בל מערב, וכתבה כי "ישנו העדר היתכנות בתוכנית זו ממגוון רחב של סיבות, בהן - אי התאמה לאופי הקהילה, חוסר ביחידות דיור, מגבלות חברתיות תרבותיות וכן פוטנציאל של היווצרות קונפליקטים עם בעלי האדמות ותושבים סמוכים ועוד".

בחוות הדעת נכתב עוד על התוכנית שגיבשה המדינה: "ישנו ספק רב אם באופן חוקי ישנה אפשרות לקבל היתרים מכוחה של התוכנית, שכן אין לה הוראות כלל. רשלנות טכנית זו היא רק סימפטום אחד למהות של התוכנית אשר לוקה במגוון של כשלים במיוחד כאשר ידוע כי היא יועדה מלכתחילה לתושבים בדואים... נדמה שלמרות שנעשו כאן לכאורה מאמצים, מדובר בהצהרות חסרות ביסוס אשר בינן לבין המציאות אין שום דבר במשותף".

באשר למתיחות בין הקהילות באל ג'בל מערב נכתב בחוות הדעת כי "עובדה זו רק מחמירה את ההחלטה ומוסיפה נדבך נוסף לרעיון הלא מוסרי להעביר את תושבי אלח'אן אל אחמר למרחב של הסלמאת". לסיכום, נכתב כי "כל פתרון לאוכלוסייה זו צריך לקחת בחשבון את כל המרכיבים החברתיים והתרבותיים ולא להתעלם מהקונפליקטים הקיימים כפי שנעשה בהחלטה שרירותית זו".

במסמך נוסף שהגישה העמותה, הכולל עקרונות תכנון עבור הקהילה הבדואית מצוין כי "יש צורך להכיר בצורת יישוב זו (היישוב הבדואי) בדומה לצורות יישוב אחרות בעלות מאפיינים ייחודים כמו קיבוץ, יישוב קהילתי, מושב עובדים או כפר... לפיכך יש צורך להתחשב בהיגיון הפנימי של היישוב הבדואי ולתכנן עבורו מתוך נקודת מבט זו".

בהמשך נכתב כי "האיפיון של היישוב הבדואי צריך להיות מובנה בראש ובראשונה על שמירת צפיפות בינוי נמוכה בהתאם לאופי היישוב הכפרי-חקלאי, ובהתאם לדפוסי המחייה והתרבות של התושבים... התפיסה התכנונית הבסיסית גורסת כי תכנון עבור יישובים בדואים צריך להתאים לתנאי החיים של האוכלוסייה המתגוררת בהם ולכוון לפיתוח חיים אלה במרחב שבו היא מתקיימת על ידי יצירת תשתית תכנונית נכונה הלוקחת בחשבון את השינויים החברתיים והמרחביים של האוכלוסייה".

במסמך מתייחסים אנשי העמותה לצורת החיים הקיימת של הבדואים בשטחי C ומציינים כי "ישנו מחסור מתמיד של שירותי ציבור עבור מרבית התושבים הבדואים באזור. הקצאה של שירותי ציבור היא תנאי מרכזי לשיפור תנאי החיים של האוכלוסייה ורווחתה, ולפיכך דרוש לאפשר מקום נרחב ליצירת השירותים הציבוריים".

באשר לתעסוקה בקרב בני הקהילה נכתב כי "העדר תשתית כלכלית תעסוקתית בשילוב שיעורי אבטלה גבוהים מחייב לייצר תנאים לקיום אפשרויות תעסוקה קיימות ובעיקר לאפשר מגוון אפשרויות תעסוקה חדשות.... התוכניות (שהגישה העמותה) מציעות שטח נפרד לאזור תעסוקה ומסחר הכולל אזור לבתי מלאכה קטנים (כמו מוסך, נגרייה, מסגרייה וכדומה), אזור מסחרי בו יוקמו בתי ממכר אשר ישמשו את התושבים וכן יפנו גם לעוברי אורח, ואזור תיירותי היכול לשלב תעשייה מקומית זעירה, מסעדות ופונקציות תיירותיות נוספות". במקביל לכך נכתב במסמך כי התוכנית של העמותה רואה חשיבות רבה במתן אפשרות לקיים ולפתח את מקורות הפרנסה הקיימים של רעיית הצאן ולשלב אותה ככל שניתן בפיתוח התעסוקה במקום.

תשובות לטעויות נפוצות

1. "הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי יישבו את תושבי ח'אן אל-אחמר כדי לנשל את ההתיישבות היהודית בשטחי C".

תשובה: קיים תצלום של האוהלים הראשונים באלח'אן אל אחמר משנת 1974 ומאז תצלומי אוויר עוקבים מראים גידול מזערי לאורך השנים - פחות מילודה טבעית וכיום, לאחר עשרות שנים חיות במתחם רק 28 משפחות. למנהל האזרחי יש רשימות מפורטות של כל התושבים בח'אן ממפקדים שאנשי הצבא עורכים מדי פעם. כל התושבים, ללא יוצא מן הכלל, הינם משבט הג׳האלין, וברובם, נולדו במקום. אין באלח'אן אל אחמר ולו מבנה מגורים אחד שנבנה על ידי האיחוד האירופי.

​

2. "הבדואים קורבנות בגלל הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי שמשתמשים בהם לצרכים שלהם - המלחמה היא נגד הרשות הפלסטינית ולא הבדואים"

תשובה: קשה להצדיק גירוש של משפחות חסרות כל שלא פגעו באיש. משום כך, גורמים בימין יצרו להם אויב “אמיתי” – הרשות הפלסטינית או האיחוד האירופי. מאבק בישראל מול מחבלי הרשות הפלסטינית? זה כבר נשמע כמו קרב ראוי מבחינה מוסרית. כך, במאבק התמוה והבלתי נחוץ שלנו נגד 28 משפחות בדואיות עניות, הפכנו את אלח’אן אל־אחמר לחזית במאבק הלאומני של הרשות הפלסטינית. מאז שישראל הרפתה זמנית מהלחץ על אלח’אן אל־אחמר, נציגי הרשות הפלסטינית עזבו את המקום, והוא שב להיות מה שהיה במשך עשרות שנים – יישוב קטן, שקט ושוחר שלום ודו-קיום.

3. "כמו שפינו את עמונה ונתיב האבות- יש לפנות את חאן אל אחמר.... מה ההבדל?"

תשובה: כל הריסת בית משפחה היא אירוע קשה ועצוב. עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים המבהירים כי אין קשר בין מקרים אלו לסיפור הח'אן:
- נתיב האבות ועמונה פונו בצו בג״ץ היות והמבנים נבנו על קרקע פרטית פלסטינית.
ח'אן אל-אחמר נבנה על קרקע פרטית פלסטינית באישור בעלי הקרקעות. הקרקע הופקעה בשנת 1975 וכעת הם יושבים על אדמות מדינה.
- ואכן, בניגוד לפסיקות בג"ץ בנוגע לנתיב האבות או עמונה - בג"ץ מעולם לא קבע שיש להרוס את אלח'אן אל-אחמר, אלא קבע שאינו מתערב בשיקולי המדינה. המדינה רשאית להכשיר את אלחאן אל אחמר במקומו, בדיוק כפי שעשתה בנוגע לבנייה הבלתי חוקית סביבו שנבנתה הרבה אחרי הקמת הח'אן.
- למרות כל זאת - תושבי ח'אן אל-אחמר ישמחו מאוד לאותו הפתרון שנתנה המדינה לתושבי נתיב האבות - המדינה מממנת מעבר ליישוב זמני כמה מאות מטרים מהמתחם המפונה, בונה שכונה חדשה לנתיב האבות במקום הבנייה המקורית עם השינויים המחויבים, וגם מממנת חזרה לבתי הקבע באותו המקום והתושבים מקבלים פיצוי כספי נדיב על המהלך. למעשה, תושבי אלח'אן אל-אח'מר מסתפקים בהרבה פחות מזה - הם יפנו, הם יתכננו, הם יבנו בהתאם להוראות תוכנית שתאושר על ידי המדינה וללא כל פיצוי. אך לא מאפשרים להם.

​

4. "הבדואים עברייני בנייה על שטחי ההתיישבות היהודית באזור"

תשובה: למרבה האירוניה ועזות המצח, אותם גורמי ימין קיצוני שפועלים להרוס בנייה בלתי חוקית בדואית, הם גם אלו שעומדים מאחורי הקמת החוות והמאחזים הבלתי חוקיים במרחק כמה מאות מטרים מח'אן אל-אחמר. נדרשת מידה לא מועטה של ציניות מצד ההתיישבות היהודית השכנה לאלח'אן אל-אחמר לדרוש את הרס המבנים כששיטת ההתנחלות המקובלת היא בניה בלתי חוקית וקבלת היתר בדיעבד. עניינית, וכפי שהוסבר לעיל, אלח'אן אל אחמר נתקבע על קרקע פרטית של תושבי ענאתא שהופקעה בשנות השבעים. רק שנים לאחר מכן אלוף הפיקוד, עוזי דיין, הרחיב את השטח המוניציפלי של כפר אדומים כך שיכלול את אלח'אן אל אחמר, מבלי שזזו ממקומם. ​

​